אום  ॐ

האום (Aum / Om) היא ההברה הקדומה והקדושה ביותר בתורת ההינדואיזם. הברה זו מסמלת את המוחלט, הנצחי. הויבראציה הראשונית ביותר שקדמה לבריאת העולם.
האום מכונה גם "מולה מאנטרה" (mula-mantra) שורש כל המאנטרות ולעיתים קרובות מופיעה לפני מאנטרות שונות.
באחד הטקסטים ההינדואים הקדושים הנקרא "מייטראיאנטרה אופנישד" מתוארת האום כקול הדממה.
ב"מנדוקיה אופנישד" מסמלת האום את ארבעת מצבי התודעה האפשריים: A עירות, U חלום, M שינה עמוקה והמילה השלמה מסמלת את העצמיות או ההארה.
הכינוי המקובל להברת האום הוא פרנאווה (Pranava) שמשמעותו בסנסקרית הוא “להמהם” או "לבטא", פרנאווה נחשב גם הצליל או ההד הפנימי שאנשים שומעים לאחר תרגול ממושך של יוגה.
אם נתבונן בהברה אום כפי שהיא כתובה בסנסקריט נראה שהיא מורכבת מ A, U, M, וסמל שמייצג תהודה. אם כך לאום ארבעה אספקטים. הראשון הוא A צליל שבא מהבטן. הוא נוצר בגרון פתוח. ומושמע כאשר הפה פעור. A היא האות הראשונה באלפבית בסנסקריט. האספקט השני הוא U צליל שנוצר במרכז הפה. הפה פעור אך בצורה פחותה מאשר A. עם הצליל השלישי M, הפה נסגר. הצליל עולה אל מערות האף, היכן שמתרחשת התהודה, האספקט הרביעי של האום.
U מסמלת את ההמשכיות והחיבור בין כל הדברים. M היא העיצור האחרון באלפבית בסנסקריט. אם כך להגיע מ A אל M דרך U מסמל את כל מה שניתן להביע באותיות ומילים. כאשר אנו משמיעים את הצליל A אנו חייבים לפעור את פינו, מה שמסמל את תהליך הבריאה. U מסמל את המשכיות הבריאה, שכל הזמן מחדשת את עצמה. M מסמלת את הסוף ואת ההתמוססות. לאחר ה M הצליל ממשיך למשך זמן מה. לצליל זה אין סמל באלפבית שמייצג אותו. והוא מסמל את  הכח השמיימי שמעבר לכל. (Isvara).